סיכום עונה ושנה ומבט להמשך (פוסט קצר)

העונה הראשונה עסקה בחויותי מעבודה בסקטור הציבורי. אם תהיה עוד עונה, אבחר נושא אחר (היה מי שהציע שאסביר סוגיות בהגבלים עסקיים).

מדרך הטבע רוב הפוסטים היו בעלי אופי שלילי אבל זה כמובן לא אומר שהכל היה רע - כלל וכלל לא. פשוט יותר קל לכתוב על זה.

לקראת סוף העונה דיווחתי על ה״כתבות״ אודותיי בעיתונים הכלכליים. התגובות שקיבלתי מחברים היו די אחידות: מה אמרנו לך לפני ארבע שנים? שמה רע לך בחיים: יש לך עבודה נוחה, מעניינת, מובטחת וריווחית. חשבת שאם תוותר על הרבה כסף, תקריב את חייך האישיים והמשפחתיים, ותסכן את חייך יום יום בנסיעות ארוכות מאד בכביש 6 אז יתנו לך להדליק משואה ביום העצמאות? רואים שלא חיית פה הרבה זמן. אתה כבר לא זוכר מה זה רוע, חוסר בושה וצביעות. במקרה הטוב יוציאו אותך תאב בצע. במקרה הרע מושחת.

ובכן, הם צדקו לגמרי בתחזית העובדתית, רק המסקנה שלי הפוכה משלהם. דווקא בגלל זה אני שמח מאד שעשיתי את התפקיד ותרמתי מהידע והנסיון שלי ככל יכולתי ולתקופה המכסימלית שיכולתי מבחינת ההשלכות המשפחתיות. גם אם יהיה בשער העיתון, זה לצד זה, תמונה שלי, של יאיר נתניהו, ושל יאיר בולסונרו (נשיא ברזיל) תחת הכותרת ״כל היאירים אותו דבר״ עדיין לא אצטער. כי אסור לנו לוותר - לא לזוהמה מהימין ולא מה״שמאל״. אלו גם אלו מחפשים כל הזדמנות לזחול החוצה מהביבים שלהם כל פעם שהם מוצאים הזדמנות לסלף, לעוות, ולהסית תוך מניפולציות ציניות של דעת הקהל. ואלו מה״שמאל״ עוד מנסים לפעמים להתחזות כ״מגיני הציבור״, תוך שהם הורסים באופן שיטתי את הסקטור הציבורי - גם מבריחים משם אנשים ישרים וראויים וגם משכנעים את הציבור שכולם שם טיפשים, פחדנים, מושחתים.

כשנתתי לפני כשנתיים הרצאה על הרשות בפני כמאה תלמידים במרכז הבין תחומי (בין היתר, למטרת גיוס עובדים) באה אלי תלמידה אחרי ההרצאה ואמרה ״מאד מעניין אבל אף אחד פה אפילו לא חולם לעבוד בסקטור הציבורי. יש לו פה תדמית נוראה כיום. זה היה שונה לפני כמה שנים״. עצוב.

ובכן, ככל שיענונו כן נרבה ונפרוץ. אשמח לדבר עם כל מי ששוקל ללכת לעבוד בסקטור בציבורי ולהסביר לו כמה זה חשוב ומספק (אתם יודעים איפה למצוא אותי). יש עוד מספיק אנשים הגונים במדינה שמגיע להם סקטור ציבורי מקצועי.

ואם מישהו מכיר חבר בועדת המשואות - תפנו אותו לפוסט הזה. אולי יש עוד סיכוי להוכיח לחברי שטעו.

שתהיה שנה טובה לכולם.